שאלות נפוצות

צחצוח שיניים לפעוטות

ד"ר ערן היקר,

הבת שלי בת 16 חודש שונאת כאשר אני מצחצחת לה שיניים.לאחרונה זה נעשה גרוע יותר, כי היא מוותרת על אחת מתנומותיה ועכשיו אני מנסה לשמור עליה עד 19:00 בערב. צחצוח שיניים הוא אחד הדברים האחרונים שאנחנו עושים אחרי האמבטיה ולפני השינה – היא משתגעת זורקת רגליים ומתפרעת. אני באמת לא רוצה שהיא תקבל עששת. שאני פשוט אחזיק אותה ואצחצח?

פעוטות לא ממש מבינים למה הם צריכים לצחצח את השיניים שלהם, לא משנה מה יהיו הסיפורים שנספר להם על עששת וחורים בשיניים. בנוסף לכך לשים משהו בפה שלך ולהעביר אותו מסביב הוא פשוט מפחיד ( מדובר בפעוטות ), או לפחות לא נוח. נחשוב לרגע שרובנו לא נהנים מביקור אצל רופא השיניים בכל שישה חודשים, עכשיו אנחנו רוצים שהילדים יפתחו את פיהם למעננו פעמיים ביום. לא פלא שהם מתנגדים.

להחזיק ילד עם ראש כלפי מטה הוא תמיד רעיון רע. זה מתכון בטוח כדי לגרום להם לשנוא את צחצוח השיניים. ומערער את מערכת היחסים שלכם. לכן אני באמת לא אוהב את הרעיון שרופאי שיניים רבים מציעים, ששני מבוגרים יעבדו יחד כדי לצחצח לילד שיניים. האחד מחזיק את ידיו והשני יצחצח את שיניו. תארו לעצמכם אם מישהו יעשה לכם את זה. איך זה יכול שלא להיות טראומטי.

זה לא אומר שאתם צריכים לוותר על צחצוח השיניים של הפעוט, כמובן. ליישב את שני הדברים האלה זה  קשה, אבל עובדה שהרבה משפחות מצליחות לעשות את זה.  בעיקרון, צריך להתחיל קטן ולשמור על זה, בדיוק כמו שעושים עם כל הרגל אחר. לבסוף כולם מצחצחים שיניים. 

כמה הצעות:  

1. להפוך את צחצוח השיניים לחלק מהשגרה. ייתכן שתרצה לנסות לצחצח את השיניים לפני האמבטיה לפניי שהיא כל כך עייפה. או אפילו במהלך האמבטיה. יותר מגושם ולא נוח עבורך, אבל היא תהיה יותר שובבה ונינוחה. שווה לנסות אפילו מייד אחרי ארוחת ערב.

2. שקלי לדלג על משחת השיניים. רוב רופאי שיניים אומרים שזה בסדר גמור בגיל הזה, ומכיוון שרוב הילדים לא אוהבים את משחת שיניים, ייתכן שהניסוי לצחצח ללא משחה תקל על הענות לצחצוח. אפשרות נוספת היא לקנות מספר משחות שיניים לילדים ולצחצח איתם אחד אחרי השני, ולתת לילדה לבחור את המשחה שטעימה לה. אולי היא תאהב משחה מסוימת וזה ייתן את התמריץ לצחצוח. כאן המקום להדגיש כי כמות נמשחה היא לא יותר מגודל גרגר אפונה.

3. "לשחק" צחצוח שיניים כל היום כדי לעזור לה להתרגל לרעיון ולעבוד את רגשותיה על זה לדוגמה.: תני לה לצחצח חיות פרווה 'או בובות "שיניים". צחצח בכל חלקי גופה -. זרועה, אוזנה: "האם פה אני צריך לצחצח?"  תני לה לצחצח לך את השיניים ( לא במברשת השיניים הפרטית שלה ) בצורה חוויתית זו הילדה מעבירה  את הרגשות השליליים לגבי הצחצוח למשהו חוויתי וכיפי של בילוי עם ההורה.

הנה פוסט נהדר ( אומנם באנגלית ) Special Time Helps with Teethbrushing

http://translate.googleusercontent.com/translate_c?anno=2&depth=1&hl=iw&rurl=translate.google.co.il&sl=en&tl=iw&u=http://superprotectivefactor.com/2010/06/06/special-time-helps-with-teethbrushing/&usg=ALkJrhhbvFVXi7u4dwQ1PKl5OyPmxwqGCw

4. השתמשי בקול כדי להנחיל הרגלים טובים. עודדי אותה לומר "שששש" (לשיניים הקדמיות)  ו" אההה" (לשיניים האחוריות) כך שהפה שלה פתוח לרווחה בזמן צחצוח. זה גם הופך את כל תהליך למשחק מרגש.

5. לשיר!   לדוגמא:"  מיד אחרי הארוחה, תבוא המברשת המצחיקה תדגדג ותנקה את שינים והלשון ואחרי הניקיון נלך לישון" . יכול להיות מועיל מאוד, כי השירה  מעלה את רמת הכיף ומחזקת את השגרה. ויתרון נוסף, השיר מסמן  לילד שהצחצוח הוא זמן מוגבל, ההבנה שהצחצוח מסתיים עם סיום השיר. מה שמוביל לשתוף פעולה טוב יותר.

6. שמרי את הצחצוח קצר! צחצוח השיניים לילדים נראה אינסופי, גם למבוגרים. הרעיון כרגע הוא לגרום לה להתרגל לרעיון של צחצוח. אתה יכול להאריך את משך זמן צחצוח באמצעות שירים וטיימרים עם הזמן וההרגל. ( זמן הצחצוח כהרגל צריך להיות בין 2-5 דקות).

7. לשחק "חקיין". מאחר שרוב הילדים בגיל הזה נהנים מלימוד על ידי חיקוי אבל רוצים "לעשות את זה בעצמם", לצחצח יחד כאשר מסתכלים במראה. מאפשר לה להעתיק מהמראה אותנו מצחצחים. היא לא תעשה עבודה יסודית, אבל זה התחלה טובה ללימוד צחצוח השיניים.

8. לעזור לה לסיים. רוב הפעוטות אינן מסוגלות לעשות עבודה יסודית ורוב ההורים רוצים "לעזור" להם קצת בסוף. זה החלק מסובך, משום שרוב בני האדם שונאים שמישהו אחר מכניס דברים לפה שלהם. נסי להפוך את החלק הזה יותר קל על ידי הגבלת הזמן (תוך שימוש בשיר, ספירה, וכו '), או להפוך אותו למשחק. משחק משותף מוצלח הוא לרדוף אחרי דברים דמיוניים בפיה. לדוגמה: אפשר לומר שאת רואה ג'ירפה או נמר או חרק, ואת רודפת אחריהם שצריך לתפוס.

9. להציע אפשרויות שיסיעו לילדים לשתף פעולה.  כדי "לסיים" את צחצוח השיניים, אפשר להציע שהחיה האהובה עליה או בובה תעזור לנו לצחצח.

10. אם היא מתנגדת, כל אחד בתורו. פעוטות מתחילים להבין "התור שלי!" כך שאת יכולה להגיד "זה התור שלך לצחצח לאימא!" ולאחר מכן "עכשיו זה התור של אמא לצחצח.

11. להסיח את הדעת ומציע שליטה במידת האפשר. זה יכול להיות מאוד מועיל לתת לילד להחזיק מברשות שיניים שונות (או אפילו אחת בכל אחת מהידיים שלה) בזמן שאת מצחצחת את שיניה.תני לה להיות אחראית על כל מה שאפשר לצחצח – היא בוחרת מברשת השיניים, משחת שיניים (או שלא), שיר וכו '. הורים רבים אומרים שבו זמנית לתת לילד הקטן לצחצח את שיניהם בזמן שהם מצחצחים הוא הסחת הדעת הטובה ביותר.

אם היא מתנגדת, לא להיכנס למאבק כוח. רק "לשחק" צחצוח השיניים ביום שלמחרת כדי שהיא תבין שזה עדיין על סדר היום, ונקבל  הזדמנות לעבוד על כמה מהתנגדותה. לאחר מכן נסי גרסה כלשהי של צחצוח בלילה הבא.   ישנם גם ספרים וסרטי וידאו השווים קריאה. זה  עוזר להתרגל לרעיון. יש אפילו קטעי וידאו ב-utube של פעוטות שמצחצחים שיניים.  סביר להניח שהיא רוצה לחקות ילדים אחרים, נכון?

שיהיה בהצלחה,

שאלות של הורים לילדים עד גיל שנתיים

רוב רופאי השיניים לילדים ממליצים שהביקור הראשון יהיה עם בקיעת השן הראשונה. בביקור מוקדם אצל רופא השיניים ההורים יכולים לקבל הדרכה נכונה לשמירה על ההגינה האורלית, הסבר על התפתחות השיניים ועל הרגלי תזונה בריאים.

שיני החלב מתחילות להתפתח לפני הלידה. השיניים  הראשונות לבקוע הן החותכות התחתונות המרכזיות. אחריהן תבקענה החותכות המרכזיות העליונות . עד גיל 3 תבקענה 20 השיניים החלביות. למרות זאת סדר וזמן הבקיעה  משתנים.

השיניים הקבועות מתחילות לבקוע בסביבות גיל 6 שנים. מתחילות עם בקיעת הטוחנת הקבועה הראשונה והחותכות התחתונות. בקיעת השיניים הקבועות מסתימת בסביבות גיל 11-12, למעט שן הבינה שיכולה לבקוע עד גיל 25.

מס השיניים הקבועות הוא בין 28 ל 32 שיניים ( כולל שיניי הבינה ).

מספר גישות קיימות לגבי צחצוח השיניים לתנוקות ופעוטות. צחצוח השיניים והחניכיים מתחיל עם בקיעת השן הראשונה. צחצוח/ניקוי השיניים מתחיל מיד עם תחילת הבקיעה בעזרת גזה או מגבת קטנה לחה או בעזרת מברשת שיניים מסליקון המולבשת על האצבע.

ברגע שבוקעת השן התוחנת הראשונה ניתן להתחיל לצחצח את השיניים עם מברשת שיניים קטנה עם סיבים רכים המתאימה לגיל הילד.

תינוקות שאינם יונקים, רצוי להתחיל ולגמול מבקבוק בסביבות גיל שנה ולהתחיל להרגיל לשתייה מכוס. גמילה מאוחרת מאופיינת בעששת הגיל הרך וזאת בגלל תכולת הבקבוק, חלב או מיצים/תה ממותק.   ילדים שממשיכים לשתות מבקבוק עד גיל מאוחר רצוי שהבקבוק יכיל מים בלבד.

בנוגע להנקה ,לאחר שהשיניים בוקעות, רצוי שתהיה ביום בלבד, במידה וממשיכים להניק גם בלילה, רצוי שההנקה לא תמשך יותר מ – 10 דקות.

רופא שיניים לילדים מתמקצע בשמירה על בריאות הפה של ילדים מלידה ועד גיל הבגרות. תינוקות, ילדים צעירים ומתבגרים – בכל גיל צריך גישה שונה להתמודדות עם ההתנהגות, היכולות הקוגנטיביות וההתפתחות הדנטלית של הילדים ולעזור להם להימנע מבעיות דנטליות.

שמירה על כל שיני חלב בריאות חשובה מאוד. עששת לא מטופלת יכולה להוביל לבעיות התפתחותיות של  השיניים הקבועות. השיניים הנשירות חשובות ל:

1. לעיסת המזון  

2. שמירת מקום לשיניים הקבועות והכוונתם לבקיעה נכונה.

3. שיניים נשירות בריאות מאפשרות התפתחות תקינה של עצמות הלסתות והשרירים.

4. השפעה על התפתחות הדיבור ( הגיית אותיות )   5. מראה אסטטי ואטרקטיבי.

השיניים הנשירות הקידמיות מתחלפות בגיל 6-7 בעוד הטוחנות מתחלפות בין הגילאים 10-13.

מציצה היה אינסטינקט בסיסי של תינוקות. אם המוצץ עוזר להרגיע את הילד אז רצוי להשתמש בו.  רצוי להשתמש במוצץ שהמסגרת שלו מספיק גדולה ושתהיה מחוץ לשולי הפה (מסיבות בטיחותיות). רצוי שפטמת המוצץ עצמו תהיה קטנה ביותר ועלת צורה אנטומית (לפגיעה מינימלית בהתפתחות השיניים ). המוצץ אינו גורם לפגיעה בשיניים אבל כן גורם לפגיעה בסגר השיניים לכן מומלץ שהגמילה מהמוצץ תהיה בסביבות גיל 3 שנים.

לצערי הרבה ילדים נחבלים בפה ובשיניים. מגוון החבלות הוא רב. קימות חבלות עם פגיעה מינימלית וללא השלכות וקיימות חבלות עם פגיעה חמורה בשיניים משבירת השן, תזוזת השיניים ועד איבוד השן ( כשהשן עפה מהפה ). חבלות חמורות יכולות לגרום נזק לשיניים הקבועות המתפתחות בלסת. סוג הפגיעה וחומרת תלוי בגיל הילד ( המשקף את שלבי ההתפתחות של השיניים הקבועות ) ,בסוג החבלה וחומרתה. בד"כ חומרת החבלה אינה נראית עד בקיעת השן הקבועה.

שאלות של הורים לילדים בגילאי 2-5 שנים

זו שאלה שקשה לענות עליה ללא בדיקה. בד"כ התשובה תהיה שלילית, בגיל שנתיים לילד יש בד"כ 16 מתוך 20 שיני החלב. סיום בקיעת הטוחנות השניות הוא בסביבות גיל שנתיים וחצי. הטוחנת השניה העליונה היא בד"כ האחרונה לבקוע.

קימיים סוגים שונים של מברשות שיניים.  במקום להציע לך מברשת של חברה מסויימת אני מציע לחשוב מה רוצים ממברשת השיניים. הידית צריכה להיות עבה וקצרה לאחיזה נוחה יותר לילדים צעירים וסיבי המברשת צריכים להיות רכים.

אחד הדברים החשובים ביותר בשמירה על הגיינה אורלית טובה הוא הקניית הרגלים. צחצוח השיניים צריך להתבצע לפחות פעמים ביום, בבוקר ( רצוי אחרי האוכל ) ובלילה ( לפני השינה ). צחצוח שיניים לאחר ארוחות או דברי מתיקה מומלץ ביותר.  כמובן שלשימוש במשחת שיניים יתרונות גדולים אבל חשוב לציין שכמות המשחה צריכה להיות קטנה – גודל של גרגר אפונה וזאת עקב בליעת המשחה ע"י הילדים.

חשוב מאוד לעזור לילדים בצחצוח השיניים במיוחד בגיל הצעיר וזאת עקב המוטוריקה המוגבלת שלהם.

צילומי רנטגן חשובים להשלמת הדיאגנוזה הדנטלית של הילד.  ללא צילומים הבדיקה הדנטלית לא תהיה שלמה. באמצעות צילומי הרנטגן ניתן לאתר  עששת בשלב התחלתי. לילד יחסך טיפול מורכב וארוך ולך עוגמת נפש וכסף רב.

האיגוד האמריקאי לרפו"ש לילדים  ( AAPD  ), ממליץ על צילומי בדיקה וצילומי רנטגן אחת לשנה ואחת ל – 6 חודשים לילדים בסיכון גבוה לעששת.

רמת הקרינה מצילומי הרנגן היום נמוכה ביותר.

צחצוח השיניים היא הפעולה החשובה ביותר לבריאות הפה. קיימות משחות שיניים רבות. בבחירת משחת שיניים חייבים לשים לב שהיא מותאמת לגיל הילד, שרמת השחיקה שלה נמוכה ורמת הפלואוריד בה מתאימה אף היא לגיל הילד. חשוב להדגיש כי כמות המשחה על המברשת צריכה להיות לא יותר מגודל של גרגר אפונה.

לשיניים יש כמה צדדים. צד שפונה לתוך הפה, צד שפונה כלפי השפתיים והלחי, שני צדדים הנוגעים בשיניים סמוכות ובשיניים הטוחנות קיים גם משטח לעיסה.  אצל ילדים קטנים אין מגע בין השיניים. עם גדילתם נוצר מגע בין השיניים. משלב זה אין למברשת אפשרות לנקות את הצדדים של השן שבאים במגע עם השיניים הסמוכות.  מרגע זה ואילך יש חשיבות להעברת חוט דנטלי בנקדות המגע על מנת להשלים את צחצוח השיניים ולמנוע עששת.

לצערי הרבה ילדים נחבלים בפה ובשיניים. מגוון החבלות הוא רב.   קימות חבלות עם פגיעה מינימלית וללא השלכות וקיימות חבלות עם פגיעה חמורה בשיניים משבירת השן, תזוזת השיניים ועד איבוד השן ( כשהשן עפה מהפה ). חבלות חמורות יכולות לגרום נזק לשיניים הקבועות המתפתחות בלסת. סוג הפגיעה וחומרת תלוי בגיל הילד ( המשקף את שלבי ההתפתחות של השיניים הקבועות ) ,בסוג החבלה וחומרתה. בד"כ חומרת החבלה אינה נראית עד בקיעת השן הקבועה.

הורים רבים מוטרדים מחריקת השיניים של ילדם.  רוב ההורים מבחינים בחריקה במהלך השינה, בלילה.  אחת התאוריות לחריקת שינים והעיקרית שבהן נובעת מבעיה פסיכולוגית. מצבי לחץ הנובעים משינויי סביבה, גירושין, שינויים בגן הילדים/ביה"ס, וכו' גורמים לילדים לחריקת שיניים.  תאוריה שניה טוענת על לחץ באוזן התיכונה במהלך הלילה. במידה ויש שינויי לחצים  (בדומה לשינוי לחצים במהלך המראה ונחיתה – כאשר אנשים לועסים מסטיק על מנת לווסת את הלחץ ) הילד חורק בשיניים על מנת לעשות ויסות של הלחץ.

רוב מקרי הברוקסיזים ( חריקת שיניים ) אצל ילדים לא דורשים כל טיפול. במידה וקיימת שחיקה מאוד גדולה ניתן להשתמש בסד לילה.  החדשות הטובות הן שרוב הילדים שחורקים שיניים לא יגדלו ויהיו ברוקסיזים. לרוב רמת חריקת השיניים קטנה משמעותית בגילאי 6-9 ונפסקת לחלוטין בגילאי 9-12.  בכל מקרה רצוי תמיד להתייעץ עם רופא הילדים או רופא השיניים לילדים.

שאלות של הורים לילדים בגילאי 6-9 שנים

 

תחילת הבקיעה של השיניים הקבועות מתרחשת בסביבות גיל 6. עם בקיעת התוחנת     הקבועה הראשונה  והחלפת החותכות התחתונות. השן הקבועה האחרונה בוקעת בסביבות גיל 12. אצל בנות בקיעת השיניים תהיה קצת יותר מוקדמת מאשר אצל בנים. שינויי גדולים בבקיעת השיניים יכולים להצביע על בעיות. בביקורת שיגרתית אצל רופא השיניים תבדק גם התפתחות תקינה של השיניים

אם הילד עדיין מוצץ אצבע, הגיע הזמן להפסיק את ההרגל, מציצת האצבע תגרום תדחוף את השיניים לעמדה. החותכות העליונות יבלטו החוצה. יכול להיות מלווה בדיבור לא ברור ולחצים חברתיים. ניתן לטפל עם פסיכולוגים או מכשירים המותקנים בפה ע"י רופא השיניים. הפסקת ההרגל לעיתים אינה פשוטה כלל. ניתן להתייעץ עם רופא השיניים שלך.

המקום הנפוץ ביותר לשתי שורות שיניים מתרחש באזור הקידמי של הלסת התחתונה.

מתרחש אצל יותר מ 30% מהילדים. המראה של שתי שורות שיניים מתרחש כאשר בוקעות השיניים הקבועות מאחורי השיניים הנשירות. כדאי להתייעץ עם רופא השיניים שלך על מנת להחליט אם יש צורך בטיפול.

לעיתים המרווח מצביע על בקיעת החותכות המרכזיות. התשובה הפשוטה היא שזה חלק מתהליך הגדילה. כאשר יותר שיניים תבקענה המרווח ייסגר. ייתכנו גורמים נוספים כמו שיניים עודפות אשר ניתן לאבחן באמצעות צילום רנטגן.

לאחד מכל 20 אנשים יש שינוי במספר השיניים. לחלק יש שיניים עודפות ולאחרים יש חוסר של שן אחת או יותר. חוסר שיניים נפוץ יותר במשנן הקבוע מאשר במשנן הנשיר. לעיתים חוסר של מספר שיניים רב משולב עם בעיות נוספות.

עם הבקיעה לפה השיניים החדשות נמצאות בסיכון לעששת. השיניים שהכי מקובל לאטום הן התוחנות הקבועות. לתוחנות הראשונות שבוקעות בסביבות גיל 6 שנים יש חריצים עמוקים במשטח הלעיסה.

הצחצוח לא מצליח לנקות בצורה טובה את החריצים אשר בהן מתפתחת העששת. ביצוע איטום החריצים מונע את הצטברות האוכל בחריצים. בצורה זו נמנע את התפתחות העששת.

העברת חוט דנטלי היא פעולה מורכבת לילדים מתחת לגיל 9. למרות זאת מאוד מומלץ להתחיל להעביר חוט דנטלי בגיל צעיר יותר ע"י ההורים. מגיל 9-10 אפשר להתחיל וללמד את הילדים להעביר חוט דנטלי. מתחילים ללמד את הילד להעביר באיזור השיניים הקידמיות ובשלב מאוחר יותר גם באיזור האחורי של הפה.

העברת חוט דנטלי חשובה לניקוי משטחי המגע בין השיניים אותם המברשת לא יכולה לנקות.

ממש לא,  בשביל שתתפתח עששת חייבים שיהיו שיניים, חיידקי עששת וסוכרים שנמצאים על השיניים מספיק זמן ללא צחצוח.

יש לי הרבה מטופלים שהגיעו עם שיניים חלביות במצב רע ( עם הרבה מאוד חורים נרחבים ), ואחרי טיפול מקיף, ביקורות חוזרות וטיפול מונע, התבגרו עם שיניים קבועות ללא עששת.

בהחלט דרוש שינוי בהרגלים: הפחתה בכמות הסוכרים ותדירות הצריכה שלהם והקפדה על הגיינה אורלית טובה.

שאלות של הורים לילדים בגילאי 10-14 שנים

הרכבת הגשר האורתודונטי תלויה בהתפתחות הילד.

מאחר שתהליך ההתפתחות שונה מילד לילד כך גם זמן הרכבת הסמכים האורתודונטים משתנה מילד לילד. 

התחלת טיפול מוקדם, במשנן מעורב ( שיניים קבועות ונשירות בפה ), יהווה שלב ראשון של הטיפול, והשלב השני יהיה לאחר החלפת המשנן החלבי כולו.

ההחלטה האם לעקור שיניים קבועות תלויה באבחנה ותוכנית הטיפול של הרופא המטפל.

קיימות גישות שונות לטיפול וההחלטה נעשית בכל מקרה לגופו

צילום פנורמי היינו צילום רנטגן שנעשה מחוץ לחלל הפה בעזרת מצלמה שסובבת סביב הראש.

צילום זה מעניק לרופא מידע על הלסת והשיניים, (שיניים כלואות או עודפות או בעיות אחרות שיכולות להשפיע על הטפול).

הצילום הפנורמי אינו מתאים לאיבחון עששת.

צחצוח השיניים עם הסמכים האורתודונטיים אינו קל, הוא דורש יותר זמן והשקעה.

הצוות המטפל צריכים להדריך את המטופל בשמירה על הגיינה אוראלית טובה.

שלוש המלצות לשמירה על הגיינה טובה:

א. שתי מברשות, אחת רגילה לצחצוח השיניים והשניה קטנה עם קצה קוני להבריש       מסביב לסמכים

 ב. חוט דנטלי מיוחד ( super fluss ) על מנת להוציא שאריות אוכל מבין השיניים.

ג. שטיפות פה עם פלואוריד לשימוש יומי. ילדים שמרכיבים גשר נוטים לפתח יותר                עששת.

החשיבות לשמירה על הגיינה אוראלית טובה ותזונה נכונה מאוד גבוהה למניעת עששת.

אין דבר מתסכל יותר לילדים הורים והרופא המטפל מאשר להוריד את הסמכים האורתודונטים ולגלות עששת בשיניים

החניכיים סביב החותכות התחתונות יכולות להאדים ולדמם במהלך צחצוח השיניים כתוצאה מצחצוח שיניים לא טוב.

במידה והשיניים עקומות יש קושי אמיתי בשמירה על ההגיינה ובצחצוח איכותי.

השיניים והחניכיים צריכים להיות מצוחצחים לפחות פעמים ביום וכן העברת חוט דנטלי להוצאת הפלאק מבין השיניים.

הורים וילדים מציינים שלאחר הקפדה טובה על הגיינה אוראלית החניכיים חזרו להיות ורודות והדימום פסק.

אם עליית המודעות להגיינה אוראלית,  יותר ויותר מתבגרים משתמשים במי פה באופן קבוע.

השימוש במי פה לא יכול להוות תחליף לצחצוח שיניים טוב. רצוי שמי הפה יכילו פלואוריד.

למרות ששאלה זו נשאלת לרוב ע"י הורים לילדים בוגרים יותר, נראים היום יותר ויותר ילדים בגלאי העשרה המוקדמים עם עגילים ופירסינג בפה.

פירסינג בלשון יכול לגרום לסדקים ואף שבירת שיניים תוחנות, עגילים בשפה יכולים להטפס בבגדים ולקרוע את השפה. 

נסיגת חניכיים באזור העגילים הינה תופעה מוכרת.

בכל מקרה אזורים אילו רגישים מאוד לזיהומים וסיבוכים כתוצאה מכך.

Call Now Button